על אחים מעצבנים ונשים חכמות בפרשת ''וישב''

פרשת וישב מזכירה לנו כמה שאחים קטנים יכולים לעצבן וכמה שנשים חכמות יותר מגברים...

מאיה גורדון

20 בדצמבר 2008

צירוף המילים "יוסף וכותנת הפסים" מזכיר לנו סיפור שקרה לפני כארבעת אלפי שנה אך שינונים חוזרים בשיעורי התנ"ך בבית ספר גרמו לנו לשכוח מהרה את פרטי הסיפור החשוב הזה. מלבד השכחה שהגיעה מייד בתום הקאת החומר בבחינה המסכמת, שכחנו לשאול שאלות מהותיות בנוגע לפרשה. איך למשל יוסף הגיע למצרים ותיפקד בכלא כפותר חלומות או אולי אפשר להגיד כמעין "מגדת עתידות" ואיך הצליח להגיע למעמד נישא בעיני פרעה מלך מצרים, איך קרה שבינתיים בין יהודה (אחיו הגדול של יוסף) לבין תמר כלתו (אשתו של בנו) היו יחסים אינטימיים, והשאלה הכי גדולה שהייתה יכולה לשנות את פני הפרשה, איך יעקב אבינו שכבר מכיר את בניו הגדולים, לוי ושמעון, (המתנהגים בפרשה הקודמת, "וישלח", כמאפיונרים ומבצעים טבח בעיר שכם לאחר שחמור בן שכם אנס את אחותם דינה) האמין למראה כותנת הפסים המוכתמת מדם (שלמעשה הייתה מוכתמת מקצת קטשופ..כן כמו בסרטים). איפה דמות האב שרצה לחפש את בנו ולעשות הכול כדי להצילו?? כיצד יכול היה להאמין לבניו המוכרים לו באופיים כשקרנים ומושחתים? כנראה שלא בפרשה הזו, פרשת וישב.

הפרשה המרתקת הזאת מתחילה כשיוסף בן רחל (אהובת ליבו של יעקב) היה בן הזקונים האהוב של יעקב מבין שנים עשר בניו. אהבת היתר הזאת באה לידי ביטוי בכותנת פסים מרהיבה (יוסף הלך איתה כמו בפרסומת הראשונה של המותג קסטרו בטלוויזיה) וכמובן שיוסף לא היה נער צנוע והתנשאותו מעל אחיו גרמו לאחרונים לשנוא אותו כל יום יותר.

לכל מי שיש אחים קטנים יכולים להבין ולהיזכר איך אחינו הקטנים היו מעצבנים אותנו ומנפנפים את פריבילגיית הזקונים שלהם מולנו. כך התנהג יוסף. יוסף לא דבק באמירה "השתיקה יפה לו" ודאג לשתף את כל המשפחה על החלומות שחלם, על כך שבעתיד כולם ישתחוו לו.

לא משנה עד כמה יכולים האחים הקטנים שלנו להרגיז, אף אחד מאיתנו לא יעלה על דעתו תכנית זדונית כמו שתכננו בני יעקב על יוסף.הם זרקו את יוסף בבור ללא מים שיחווה מוות איטי ומייסר והכתימו את כותנת הפסים ב"דם" (קטשופ) כך כשחזרו לבית יעקב הראו לאביהם את הכותונת ואמרו לו כי יוסף נטרף על יד חיה. לא וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.  לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא. (בראשית פרק לז). הכתמת הכותונת בדם לא נעשית על ידי הצורך להוכיח ליעקב כי יוסף מת אלא בדיוק על ידי הצורך להרוס דבר יקר של אדם שאנחנו שונאים, כמו כשבן זוג פוגע בנו ונרצה לשרוף חולצה או תמונה שלו. כותנת הפסים סימלה לאחיו הגדולים של יעקב את מקור הקנאה, את ההוכחה כי אביהם הכי אהב את יוסף. בהמשך ישמעאלים עוברי דרך קונים בעשרים שקל כסף את יוסף (כפי שאתם מבינים השווי של יוסף היה נמוך ביותר) וכשמגיעים למצרים מוכרים את יוסף לשר הטבחים של פרעה, פוטיפר.

מצבו של יוסף משתפר אך רק לזמן קצר שכן אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף, או יותר נכון ממש כופה עצמה עליו. יוסף נער תמים מסרב לה פעם אחר פעם עד שנמלט ומשאיר אחריו אישה דחויה שלא נותרת פראיירית. היא מצידה רוקמת מזימה נגד יוסף וטוענת כי ניסה לאונסה (סיפורים שקורים גם בימינו). דבר זה מוביל את פוטיפר להשליך את יוסף לבית הסוהר. .  ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. ז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. (בראשית פרק לט).

אולי בית סוהר נשמע לכולנו מקום שחור שאין חזרה ממנו אך במקרה של יוסף ההפך הוא הנכון. בבית הסוהר פוגש יוסף את שר המשקים והאופים של פרעה אשר מספרים לו את חלומותיהם ושם מתחילה ההצלחה של יוסף. פתרון החלומות של שני השרים מקנה ליוסף את התחלת הקריירה המצליחה במצרים לצד פרעה...אבל על זה כבר תקראו בפרשה הבאה.

במקביל לסיפור חייו של יוסף מתרחשת סצנה מתוך סרט צרפתי זול, סיפור יהודה ותמר. אם חשבתם שאשת פוטיפר מתוחכמת וערמומית אז הכירו את תמר הכנענית שהתחתנה עם ער, בנו הבכור של יהודה שמת בעקבות סיכול ממוקד של אלוהים בעקבות החטאים הרבים שלו ומותיר את תמר ללא בנים. פה נכנס מנהג הייבום שמחייב את האח לשאת את גיסתו האלמנה כדי להמשיך את שושלת המשפחה. אונן, בנו השני של יהודה מקיים את מצוות הייבום אך מת גם הוא מסיכול אלוהים טרם הספיק להכניס את תמר בהריון. האח השלישי, שלה, צעיר מדי בכדי להפוך לאב ויהודה מחליט ללא בושה לשלוח את תמר לבית אביה להמתין בשקט ובסבלנות עד ששלה יגדל.

 יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. (בראשית לח). תמר מהנהנת בחיוב אך בתוכה כבר נרקמת נקמה מתוקה. ציפור קטנה לוחשת לה כי יהודה יצא מביתו אז היא פושטת את בגדיי האלמנה ומכסה פניה כמו שאז היו עושות הזונות. יהודה לא מזהה אותה כתמר כלתו אלא כזונה ויצר הבילויים הליליים שלו משתלט עליו וגורם לו לקיים יחסים עם תמר. תמר מוכיחה עד כמה היא חכמה ומחייבת את יהודה להשאיר לה פיקדון שאחר כך מוכיח ליהודה כי שכב עימה. וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ. (בראשית לח, פסוק יח)

הפרשה הזאת שוב מוכיחה לנו כי התנ"ך הוא ספר בעל משמעויות אינסופיות וכי בכל קריאה שלו ניתן להשכיל מהיבטים שונים של החיים.

רוצים לשמוע עוד פרשנויות, מוסיקה מתאימה, פינות מגוונות?

כל יום שני בין 19:00 ל 20:00, תוכנית "פרשים בלילה" מנתחת את הפרשה מזוויות שונות ומשונות.

הגיבו למאמר בפורום הפרשים