מסע יד-שנייה

צילום: אפרת ברקין

מסע יד שנייה

דברים שנכתבו ערב פתיחת מרכז יד שנייה קהילתי בכפר הסטודנטים איבים, מאי 2008 , אייר תשס"ח

לשם ההקמה של המרכז, שאנו זוכים לראות היום את פתיחתו, יצאנו למסע "חוצה ישראל" בן שלושה ימים לאיסוף חפצים ופריטים "יד-שנייה". את רשמיו הייחודיים של מסע זה ניתן לראות בתערוכת הצילומים שלפניכם ובמרכז "יד שנייה" עצמו – "בית כפר".

המסע התקיים בימים שלפני חג הפסח. ניצלנו תקופה זו, בה עם ישראל עסוק בניקיונות הבית, כדי להוציא את הקול הקורא הבא:

"מנקים לקראת פסח?! – מחפשים מקום חדש לדברים הישנים שלכם?! – אנו נבוא לקחת את הדברים הישנים שלכם וניתן להם חיים חדשים במרכז יד-שנייה שאנו בונים".

קריאה זו הפצנו במייל וזכינו למאות תגובות ופניות ממשפחות מכל רחבי הארץ. באופן זה, תכנית המסע החלה להירקם על סמך הכתובות שקיבלנו לאיסוף פריטים יד-שנייה. במסע זה קיווינו לצאת עם עגלה ריקה בתחילת הדרך, ולחזור לאחר שלושה ימים עם עגלה מלאה, עמוסה כל טוב, מלאה בדברים שאספנו מבתים בכל רחבי ישראל, במטרה להעניק להם חיים חדשים, כאן, בכפר הסטודנטים איבים, הסמוך לעיר שדרות.

אל המסע יצאנו 18 סטודנטים מהמכללה ומאיבים, מלווים באנשי צוות של בית הלל והיחידה למעורבות חברתית. יצרנו בכך פסיפס מרתק של החברה הישראלית: עולים חדשים (יוצאי אתיופיה, יוצאי חבר-העמים לשעבר, יוצאי דרום אמריקה, יוצאי צפון אמריקה), ילידי-הארץ, בני שדרות, וכאלו שהגיעו לשדרות ממקומות אחרים בארץ.

אין מלים לתאר את עוצמת החוויה שהעניק לנו המסע. היה זה מסע ראשון מסוגו בעולם בכלל, ובוודאי בישראל, עברנו שלושה ימים בהם נפגשנו עם עשרות משפחות מרחבי הארץ, המתגוררות במקומות שונים ומגוונים – בעיר ובכפר, במרכז ובפריפריה – שאילולא השותפות שלנו ברצון "לתת חיים חדשים בתוכן ישן" ייתכן ולא היינו נפגשים לעולם. לאחר שלושה ימי מסע אינטנסיביים, חזרנו לאיבים עמוסים בפריטי יד שנייה, והצלחנו למלא מחסן ענק, ובכך לבסס את קיומו והפעלתו של מרכז יד-שנייה סטודנטיאלי ראשון מסוגו בארץ. אולם, התרומה העיקרית של המסע הייתה בעצם המפגש הבלתי-אמצעי עם אנשים טובים באמצע הדרך, אשר בשלושה ימים אינטנסיביים של מסע התלכדו לכדי פסיפס מדהים של חברה ישראלית מגוונת, מיוחדת, יצירתית, ועם הרבה תקווה.

"הבטתי בשטח העצום שתפסו החפצים שאספנו ונדהמתי מהמחשבה שאנחנו (בשלושה ימים ובאוטובוס אחד) אחראים לכמות האדירה הזו. ואז, כשהבנתי, שלכל אחד מהחפצים שלפני יש חיים משל עצמו, היסטוריה שהוא נושא ואנשים שאהבו אותו, הבנתי גם מה קסם לי כל כך ברעיון היציאה למסע. כי סופו של המסע הזה הוא ראשיתו של מסע אחר, מסע של כל אחד מהחפצים לעבר בעליו החדשים, ובידיו של בעלים חדשים הכוח להמשיך את הסיפור ולטבוע זיכרונות חדשים. וכך, במקום להיות מושלך אחר כבוד לפח ניתנת לכל אחד הזדמנות שנייה לפרק ב' של החיים".

מתוך יומן מסע של יפעת שמש, סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר, שלקחה חלק במסע.