| מאיר שלו קורא תיגר על כל סיפורי התנ"ך המוכרים... מוכנים?
כפיר ולדמן
12 בנובמבר 2008
אני לא זוכר מתי קראתי את התנ"ך בפעם האחרונה, אך אין ספק שגיליתי מהי הנוסחא לעורר את התשוקה לקריאת ספר הספרים - ספר המופת שהוא נר לרגליו של העם היהודי; הספר שאם באמת נתעמק בו נגלה כי הוא מכיל את כל התוכחות, המקרים, האהבות, השנאות, המזימות, העונשים והחוקים עוד טרם היה חשמל, גלגל או סלולר. הנוסחא אם-כן פשוטה: יש לפרש את התנ"ך בשפה העדכנית והמודרנית של ימינו. חשיפה לסיפורי התנ"ך המרתקים, בעגה ובאינטונציה בה דיברו לפני אלפיים שנה עלולה לשעמם ולעייף את האדם המודרני והמיידי. אם להיות כנה, לקחתי לעצמי את הקרדיט של הנוסחא, כי הקדים לגלות אותה מאיר שלו בספרו המוצלח ביותר לדעת רבים - "ראשית".
הספר דוגם מטעמים תנ"כיים תוך התמקדות בהופעתם הראשונית בתנ"ך. כך למשל מוזכרים האהבה הראשונה, השנאה הראשונה, החוק הראשון, הבכי הראשון, החיה הראשונה וכל שאר התופעות המשמעותיות שגם אנו חווים, אלפי שנים לאחר התרחשותם הארכאית. הספר עוסק רבות בדמויות התנ"כיות ומאפשר הצצה לחיי הסלון וחדרי המיטות שלהן, בפרשנות מעט פחות קדושה ויותר קרובה למציאות. לא רק שמאיר שלו גילה לי שדוד ויוסף הם 'גדולי הבכיינים של התנ"ך', הוא גם גילה לי ששניהם היו אחים קטנים, שנואים ויפי תואר. לצד המילה דוד טבועות המילים משורש א.ה.ב יותר מכל דמות תנ"כית אחרת, מה שהופך אותו לאדם האהוב ביותר בתנ"ך. מיכל, בת שאול, היא האוהבת הראשונה אך לרוע מזלה היא התאהבה דווקא בדוד, אשר לא הניד אפילו עפעף בכדי לזכות באהבת סובביו, קרוביו ואף אויביו. לעומת-זאת, האהבה הראשונה באמת אינה דווקא בין זוג אוהבים, אלא אהבת אב לבנו; ומכאן שהאהבה הראשונה בתנ"ך מיוחסת לאברהם כלפי בנו יצחק : "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה".
ונחזור לדוד. דוד אשר מיוחסים לו משך דורות תכונות משיחיות, נגלה בספר ערום מקדושתו וחשוף לחולשותיו ולחטאיו. הוא מתגלה כאימפוטנט השוכב במיטתו שבמגדל דוד- ירושלים, בעוד הוא כבר נודע לשמצה על ההדוניזם וריבוי הנשים שלו. התנ"ך פתאום הופך לצהובון שלא מבייש את ה"סאן" הבריטי. כמובן, מאיר שלו מקדים ומתאר את גדולתו של דוד המלך, אשר ניצח את גליית בעזרת קלע רועים וחלוקי אבן, אותן בחר בקפידה ובהכנה מוקדמת שלא מביישת לוחמי סיירת היוצאים למבצע מורכב. התכונות המיוחסות לדוד הן בדיוק מה שמחפשים היום בגיבושים הקשים ביותר בצה"ל - "איש מלחמה"; תוסיפו לזה את היותו "יודע נגן", "נבון דבר" ו"ה' עמו" ותבינו מדוע הוא זה הראוי להיות משיח עמנו וכל שאר העמים - בבוא היום. הקרבה שלו לשלמות מתוארת בספר תוך הצגת הגישה האמביוולנטית של שאול כלפיו. שאול כל העת ניסה להתנקש בחייו של דוד תוך הערצה והערכה המוגדרת אף כאהבה ("ויאהבהו מאוד"), זאת לצד הקנאה העזה שכן, בדוד טבוע כל הדרוש בכדי להיות מלך ישראל, כל מה שנחסך משאול. בספר זה נוכחתי לדעת כמה דם נשפך בתוך העם היהודי, בין שבטים ובין בני-ברית; מלחמות שלא מביישות בתוצאותיהן את הסכסוך הישראלי-פלשתינאי: "ויוסף שאול לירוא מפני דוד עוד, ויהי שאול אויב את דוד כל הימים". בחרתי להציג בעיקר את דוד, אך הספר מלא ושופע סיפורים על אישים, נביאים ומלכים אחרים.
על-אף שניכר כי מאיר שלו אינו דתי בדעותיו, ועל-אף שהוא מביא פרשנות שונה מזו של הרמב"ם, רש"י או חכמים אחרים, הוא אינו בז לאותן פרשנויות ואינו קורא תיגר עליהן. הוא מביא לנו את הסיפור התנ"כי במלוא יופיו, ומוסיף נופך עכשווי עם הפיכת הדמויות לכאלה שניתן להקביל אותן טיפולוגית לאנשים החיים מסביבנו. בספר מתוארים אף המקומות בהם מתרחשים הדברים, תוך מפרט גיאוגרפי מסקרן, עם נקודות תצפית פנוראמיות הנגישות לכולנו. הפרדוקס הוא, שספרו של מאיר שלו קירב אותי לתנ"ך יותר מכל ניסיון אחר בעבר, של מורים לתנ"ך, מיקודים לבגרות או ספרים של ישעיהו ליבוביץ'. וזה עוד רק על קצה המזלג. מאות העמודים בספר הספרים רק מגבירים אצלי את הכמיהה לספרו הבא בעזרת ה', של מאיר שלו. קריאת הספר הוא תענוג צרוף, ויש בו שפע של סיפורים שחובה על כל יהודי להכיר.
הגיבו למאמר בפורום הפרשים |
)
