הסרט מספר את סיפורו של דור החלוצים, העולים הראשונים שהתיישבו בעיירה שדרות. הסיפור ההיסטורי מובא בעיניים שלהם, ומסופר בקולם. קול שהודחק בדיון הציבורי, ואם נשמע, היה זה רק בהקשר של עוול וקיפוח. הסרט רוצה להחזיר להם את הגאווה. לשפוך אור על סיפור ההקמה, שלב אחרי שלב. הבימאית סיגלית בנאי ("אימא פאיזה") וההיסטוריון בן שדרות אהרל`ה כהן, אורגים יחד פסיפס של מפגשים, חמרי ארכיון, וסיפורים החושפים את התרמית הגדולה של הבאת העולים למדבר, החיפוש המתמיד אחר פרנסה, יחסי האהבה - שנאה עם קיבוצי הסביבה שמצד אחד סיפקו לעולים עבודה, אך הקפידו להיבדל מהם חברתית ותרבותית. בניית העיר לוותה במאבקים רבים: מאבק על פרנסה בכבוד, על חינוך דתי ועל זהות תרבותית כמו זאת שנשמרה בבית קפה קטן בו נוגנה מוסיקה ערבית רוויה געגוע, וממשיכה אצל נכד ששר במרוקאית לסבתו שיר אהבה. למרות הקשיים הוקמה עיר, נולד דור בעל ישראליות חדשה וייחודית, דור שרוצה להצדיע לדור ההורים, ולתת לו מקום של כבוד, כחלוצים.
יוצרים: ד"ר אהרלה כהן וסיגלית בנאי
| 
)
