גם בתנ''ך יש ילדים בסיכון: פרשת ''וירא'' - פרשה לרשויות הרווחה

אבי האומה יוצא ממנה רע אבל אשתו שרה צחקה אחרונה. פרשה לרשויות הרווחה. 

גדי תן-עזר

16 בנובמבר 2008

פרשת השבוע היא פרשת "וירא", לרובכם זה לא אומר הרבה, אך אל דאגה גם לי זה לא אמר יותר מדי. אז הנה פתחתי את התנ"ך, את האינטרנט וגם את הראש, וזה מה שיצא. לא, אתם לא תמצאו פה פרשנות המתיימרת להיות הכי "נכונה ואמיתית", כי בניגוד לחז"ל אני לא חכם ועדיין חי. (כך שאני כן מסוגל לספוג קיטונות של ביקורת)...

ביקור המלאכים באוהל אברהם (פרק יח' פסוקים א'-טו')

הפרשה מתחילה בצורה מאוד ספרותית:" א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם". אברהם יושב בפתח האוהל במקום מושבו מאז הגיע לכנען, הלא הוא אלוני ממרא, אשר באזור חברון. לאברהם חם, וכולנו מכירים את החום הכנעני ארץ-ישראלי הפוקד אותנו ביולי אוגוסט, כך שגם לבטח אנחנו היינו יושבים בפתח האוהל, בכדי לקבל קצת אויר ועם זאת ליהנות מצילו. לפתע פתאום, שלושה אנשים בקו האופק, "איזה יופי" אומר לעצמו אברהם "אוכל להתעדכן במה שנעשה במקומות אחרים בארץ ואולי גם בחו"ל". יש להזכיר כי באותם ימים עוד לפני עידן הטלוויזיה, הרדיו והטלגרף, חדשות היו עוברות בעזרתם של סוחרים ונוודים, כך שאין פלא שאברהם ראה בשלושת האנשים מקור לידיעות, ומי יודע אולי אפילו ידיעות כלכליות כמו ביקוש לכבשים כנעניות במצרים או בכוש....

אך למה לי להיות כל-כך פסימי? אולי טבע האדם וגם אברהם טוב מנעוריו; אולי אלוהים טעה בפרשת נח כשקבע שאנחנו רעים מילדות; אולי אברהם מסוגל לארח אנשים גם מבלי לשאול אותם למוצאם, לדתם, לשפתם ולכל הדברים הללו שעל-פיהם אנחנו שופטים זרים טרם הכרנו אותם. האם יש סיכוי שאני אשטוף את רגליי לערבי או ליהודי שאני לא מכיר? ככה בכל אופן, עושה "אבינו", הלא הוא אברהם.

ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.  י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.  יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.  יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.

הבטחת ה"מלאכים" לשרה על ילד שעתיד להיוולד מצחיקה אותה. למרות שהיא כבר בת 90 פלוס מינוס וכבר לפחות 45 שנה מאז המחזור האחרון שלה... לא פלא שהיא צחקה (נסו לשאול את סבתא שלכם, אם יש סיכוי שהיא תיכנס להריון והאם היא מוכנה לעשות ילד? רוב הסיכויים שתשמעו את סבתא מתפקעת מצחוק); אתם יכולים גם לשאול את סבא אם הוא מוכן לגדל ילד בגילו. אך צחוקה של שרה, אינו רק צחוק מזלזל כי אם צחוקה הטראגי של מי שניסתה כל חייה להיכנס להריון ולא הצליחה. בימינו יש לא מעט נשים שעוברות טיפולי פוריות, דמיינו לעצמכם את התסכול הרב שהצטבר במשך שבעים שנה לכל הפחות, פורץ בצחוק מתגלגל. עכשיו נזכרתם להביא לי ילד? מצחקקת שרה, כשאני כבר עם רגל אחת בקבר.

אברהם מלווה את אורחיו עד לנקודה בה ניתן להשקיף על סדום. שם הוא שומע על השמדת סדום ומנסה לבטל את רוע הגזירה. האחרון ששמע על גזירה קשה מעין זו לפניו, היה נח. אך נח היה איש צדיק ותמים וכפי הנראה לא היה בעל ממון כאברהם. נח לא ניסה לנהל משא-ומתן עם אלוהים, ואילו אברהם מתמקח עם אלוהים על מספר הצדיקים בסדום היכולים לשנות את כף המאזניים. אך זוהי איננה סתם התמקחות, אברהם הוא למעשה הרטוריקן הראשון בספר התנ"ך ואלה הם דבריו בפרק יח':
כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.  כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

כלומר, מדוע עונשו של צדיק זהה לעונשו של רשע? האם אתה, השופט העליון, לא תעשה משפט? נראה כי באותם ימים לא היה יום כיפור, העונש היה קולקטיבי, ויש לא מעט היגיון בכך. עונש מוות קולקטיבי מצליח לחנך רק את מי שיישאר לספר את הסיפור (אברהם ולוט), ותו לא. אך האם השמדת סדום מסמלת את קץ השחיתות? את סופם של הרשעים? התשובה היא מה פתאום! זוהי רק ההתחלה. כפי שמבצעי החיסול שצה"ל עושה אינם מונעים את התחזקות החמאס וכפי שהפשע לא ייעלם מרחובותיה של ישראל - גם אם יהיו פה שלושים בתי-כלא, כך גם אלוהים יבין לבסוף שעונשי מוות ובייחוד עונשים קולקטיביים אינם תורמים לחינוך, אלא רק תורמים לחיסון וחישול.

ישנם מספר קטעים שאתם חייבים לקרוא בעצמכם, אחד מהם מספר איך לוט נאנס על ידי שתי בנותיו, לילה אחר לילה:

בתחילת פרק כ"א נולד יצחק ואני בטוח שכולכם תאמרו "מזל טוב" ומיד אח"כ מגרשים את ישמעאל (ניתן להגיד מזל טוב, וניתן גם להצטער על כך שמגרשים בן משפחה בגלל תינוק חדש).

"ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:

אברהם לא רוצה לגרש את בנו בכורו, ישמעאל (פסוק יא'), וכשאלוהים מצווה עליו לשמוע בקול שרה, אין הוא מתווכח ומתמקח כפי שעשה בסיפור סדום. בימינו, לא ניתן לגרש ככה סתם בנים - ועוד בלי דמי מזונות - למדבר. כן, זהו אברהם אבינו, את בנו הראשון הוא מגרש בעקבות דרישתה של שרה (ואלוהים תומך בה), ואת בנו השני יצחק הוא כמעט ורוצח (להלן סיפור העקידה בסוף הפרשה). כל עובדת סוציאלית הייתה צריכה לקחת ממנו את ילדיו. אך זהו אבינו, לטוב ולרע... ואבות לא בוחרים אלא פשוט לומדים לחיות איתם.

אז שני הלקחים המרכזיים שהפקתי מהפרשה הם פשוטים אך חשובים, הם לגבי עצמי, אבל אתם מוזמנים לאמץ אותם:
1 - תהיה נחמד לכולם, לך תדע איזה עובר אורח יתברר להיות מלאך - נכון שהסטטיסטיקה אצל אברהם עבדה לטובתו, בהתחשב בכמות האנשים שעברו במדבר לפני כמה אלפים באזור חברון - יהודי, ערבי, או אוזבקי, לכולם צריך להיות נחמד ואדיב גם עם זה על חשבוני האישי.
2 - צריך להתקשר לאבא יותר - נכון, אני לא מסכים איתו על כמעט שום דבר, אבל צריך להוקיר לו תודה על כך שכמו אברהם גם הוא אוהב אותי אהבה רבה, אך שלא כמו אברהם הוא לא גירש אותי למדבר (כמו שאברהם עשה לישמעאל) ולא העביר אותי את חווית העקידה (כפי שאברהם עשה ליצחק). בכלל נראה שאבי (שלא כמו אבינו אברהם) מעולם לא קיבל צו אלוהי, או שהיה מספיק חזק להתעלם ממנו.