אלוהים מחפש 'סופר נני' - פרשת נח

על הורים וילדים בפרשת נח. פרויקט "פרשים בלילה", שיתוף של בית הלל ורדיו קול הנגב בכתבה שנייה

גדי תנעזר

3 בנובמבר 2008

איך ניתן ללמוד מסיפור שעל פי הכתובים התרחש לפני למעלה מ- 4500 שנה? האם המאמר הזה ישפיע עליכם כהורים? מתי לאחרונה פתחתם תנ"ך, ככה סתם בשביל הכיף? בלי פרשנים, רק עם רצון לקרוא ולהבין בכוחות עצמכם. לכן, מראש אזהיר ואומר שמאמר זה מביע את מחשבותיי האישיות על "פרשת נח". אתם מוזמנים לפתוח לפני, אחרי וגם תוך כדי את אותו, ספר הספרים, זה שקיבלתם בבר מצווה, בסיום תיכון ובסוף הטירונות.

פרשת נח מתחילה בתיאור אכזבתו של אלוהים מבני האדם, ממשיכה במבול ונגמרת בשיבוש התקשורת במגדל בבל. ריבונו של עולם איננו מנסה לדבר אל העם או לשלוח מנהיג שיוביל, אלא פשוט מנסה ליצור מחדש את המוצר המושלם, בסך הכל רצה שיהיו "בני אדם", לא יותר ובטח שלא פחות. אכן, אלוהים מתנהג בפרשה זו כמו "אבא תרנגול".  "איך הם מעזים?!?", חשב לעצמו, "להרוס ולהשחית את הארץ שאני יצרתי" - או לחילופין כפי שכתוב בפסוק מהתנ"ך בבראשית פרק ו':"  יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.  יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ." 

"איזה קטע עם הבני אדם האלה", חשב לעצמו האל, "אני עושה אותם בצלמי והם "מצליחים" להפוך את צלמי לרע". "לוקחים שוחד, גונבים, שודדים, סוחטים, מכייסים ואפילו רוצחים. האם זהו צלמי?". בוחן כליות ולב, לא באמת ניסה להתעמק בנפשם של אותם אנשים, במניעים או בתהליכים. במקום הוא העדיף לקטר תחילה ואח"כ להעניש. ממש כפי שכל הורה מתחיל חושב שהוא מסוגל להציב גבול ואיתו עונש במידה והגבול יחצה, כך חשב גם אלוהים. "אם לא תעשה כך וכך, אוי ואבוי לך", אומר ההורה הממוצע לבנו שמתחת לממוצע."אני רוצה לראות (אתנחתא)... שאתה עושה דבר כזה! נראה אותך" (אומר האב לבנו שמבין את הסמליות במשפט ולא מראה לאביו את מה שהוא לא באמת רוצה לראות).

בדומה להורה הטיפוסי, כך גם אלוהים מציג את "איסור האכילה מפרי עץ הדעת" בפרשת בראשית לאדם וחווה ומציב גם עונש חד ברור, מוות. אך אדם וחווה כפי שלא טעמו מעולם מעץ פרי הדעת, כך גם לא ידעו מה זה מוות. אחרי הכל הם היו הראשונים ואיש לא מת לפניהם או בידיהם. אלוהים רחום וחנון כלפי הזוג הראשוני, וממיר את עונש המוות בגירוש מגן-עדן. המחילה השנייה באה כלפי מקרה הרצח הראשון, קין רוצח את הבל, מוכרז ע"י אלוהים במשפט שדה מזורז כאשם, מקבל עונש אך לא טורח לבצע אותו. בפרשת בראשית ברור לכל כי לאלוהים יש רשות שופטת, אך אין רשות מחוקקת (כי אין עדיין חוקים למעט פרו ורבו) ואין רשות מבצעת דוגמת המשטרה שתאכוף את החוקים.  

וכך אנו חוזרים לשלב ההתבוננות של אלוהים ביציר כפיו להתפעל בבראשית ו':
"ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.  ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ.  ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.  ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. "
 
אלוהים עצוב, אך גרוע מזה, הוא מתוסכל: "מה עושים עם הילדים האלה? ואיפה סופר נני כשצריך אותה?". הצער לא רב היגון לא קודר, "עדיף כבר עכשיו להיפטר מעולו של זה" אומרת לעצמה ההשגחה העליונה. בבראשית פרק ו' נכתב: "יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. "
"יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. "

כך הומצאה השואה הראשונה ע"י היושב במרומים בכבודו ובעצמו. בצורה מתוכננת וסלקטיבית, אלוהים משמיד את כל אשר נשמה באפו (ולא משמיד את הדגה). במשפטי רצח ידוע כי צורת הרצח היא מרכיב מרכזי בעת החלטת העונש, על אחת כמה וכמה במשפטי רצח עם. אלוהים, שהצליח ליצור את האדם בחצי יום, בוחר להשתמש בהטבעה של החיות והמין האנושי יחדיו. סיוט שנמשך 40 יום ולילה. מוות איטי, או ככתוב "כל אשר בארץ יגוע", זוהי איננה "מיתת נשיקה", אם כי מוות בייסורים, צעקות ובכי. שואה של ממש. עד היום לא ממש חשבתי על זעקות בני האדם, מי מרעב ומי מטביעה, ודי ברור שהיו כאלה. אבל למה לחשוב על הצד השלילי כשהצד החיובי הוא כל כך נח? האם קיים סיכוי שהשם נֹח מסנוור את עינינו? אולי משום שהמילה נוח מתארת נֶחְמָד, חָבִיב, נָעִים, סִימְפָּתִי, לְבָבִי?